<h1>תניא רבתי סימן פ"ט</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שנו חכמים ז"ל. האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה. ומשקידש אותה באחת מן הדרכים האלו אסורה לכל כהקדש. ומנהגנו לקדש בטבעת. וכשמקדש אותה אומר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל. ולאחר שקדש אותה מברכין ברכת אירוסין. מצאתי בשם רבינו יצחק פאסי. ברישא מברך והדר מקדש, מידי דהוה אכל המצות דמברך עליהן עובר לעשייתן. ואין אנו נוהגין כן אלא מקדש ואחר כך מברך. ברכת אירוסין מאי היא. בא"י אמ"ה אקב"ו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין. בא"י מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין. ויש אנשים שחותמין בא"י מקדש עמו ישראל ולא יותר. שתוהין לומר וכי על ידי חופה וקידושין מקדש הקב"ה את ישראל ולא בדבר אחר. אמנם הנכון לחתום על ידי חופה וקידושין. וכן כתב רבינו יצחק בר אבא מורי ז"ל, וכתב, ובעל מתיבתא אומר ואסר לנו את ארוסותינו והתיר לנו את נשואותינו על ידי חופה בקדושין. ומנהגא דילן למיחתם על ידי חופה וקידושין. ומסתברא כבעל מתיבתא דאמר על ידי חופה בקידושין, דהא קידושין קודם לחופה הן. ולפי שהוא ב' סמוך ליהו"א נהגו לומר וקדושין. ירושלמי [ברכות פ"ט ה"ג] כל הברכות כולן מברך עליהם עובר לעשייתן, חוץ מתקיעה וטבילה. ויש אומרין אף קידושין דבעילה. כתב בעל הלכות גדולות בר ישראל דבעי למינסב איתתא מיתבעי ליה לקדושה ברישא וברוכי ברכת אירוסין וברכת נישואין ולמימסר לה כתובתא. תנו רבנן מברכין ברכת אירוסין בבית האירוסין. וברכת חתנים בבית חתנים. ומנין לברכת חתנים בעשרה. שנאמר (רות ד') ויקח עשרה אנשים. אי נמי (תהלים ס"ח) במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל. כלומר בשעה שמברך על המקור משום פריה ורביה עשה קהלה. ואין קהלה פחותה מעשרה. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל בהלכות ברכת חתנים. וברכת אירוסין נמי בעשרה דאיהי נמי על עסקי מקור היא. וכן כתב רב אחאי. ואף על גב דקדים ובריך ברכת אירוסין אסירא ליה. דכתיב (בראשית ב') ודבק באשתו ולא בארוסתו. והיינו דמברכינן ואסר לנו את הארוסות. ירושלמי [פסחים פ"י ה"א] האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו. והבועל ארוסתו בבית חמיו לוקה.
